זמן

זמן

האדם לוקח בעלות על הזמן,

סופר שניות דקות ושעות,

עד שהחבילה תגיע, יסתיים היום, יגמר הזמן לנוח, תחלוף שנה ותתחיל חדשה. הוא גם עסוק בלמדוד ולתעד רגעים בזמן, לשתף עם כולם, לחזור אחורה ולהסתכל. הוא רוצה להיות יעיל ולהספיק כמה שיותר.

ילדים פשוט חווים את הרגע.

הזמן בשבילם הוא הרגע הזה,

שבו הנמלים הולכות נמרצות בשיירה הלוך שוב סוחבות זרעים בין עלים על אדמה לחה,

שבו הים מגיח בשצף בין הסלעים ממלא את שלוליות השבלולים, מרטיב את כפות הרגליים וחוזר לו דרך שבילים לבנים לים הגדול,

שבו דלי ועוד דלי נשפכים לחול וחופרים מהר כדי ליצור בור עמוק יותר ויותר. כשבהתחלה לא רוצים לבוא אבל כשמחשיך נדבקים לחול ולא רוצים ללכת, כי כמעט הגענו עד למים שבפנים.

(הרי אין כל כך משמעות לשעה, כשיש עולם שלם פועם וכל מטר רבוע של חוויה כל כך מלא).

ואז, אנחנו המבוגרים נותנים לזמן לפעום עוד קצת קדימה, ולילדים עוד קצת להיות.